החלטה בתיק ת"א 15652-06-09

1.      בפניי בקשה מטעם נתבעת מס' 3 (להלן: "הנתבעת") לדחות את התביעה נגדה על הסף מחמת התיישנות ומחמת אי צירוף נהג הרכב כנתבע.

2.      ביום 21.6.09 הגיש התובע תביעתו נגד נתבעות מס' 1 ו-2, מעבידתו והמבטחת שלה (להלן: "הנתבעות"), בגין תאונה שארעה לו במסגרת עבודתו ביום 6.2.04.

3.      הנתבעות הגישו כתב הגנה, שבו טענו בין היתר כי התאונה הנטענת הינה תאונת דרכים כמשמעות המונח בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ועל כן דין התביעה נגדן להידחות.

4.      ביום 26.5.10 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה בצירופה של הנתבעת כנתבעת נוספת. הרשם זיתוני קיבל את הבקשה בו ביום. התובע צרף לבקשה כתב תביעה מתוקן שבו צרף את הנתבעת כנתבעת נוספת, ואולם בגופו של כתב התביעה המתוקן לא פרט כל עילת תביעה נגד הנתבעת.

5.      ביום 14.3.11 הגיש התובע בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, שאליה צרף כתב תביעה מתוקן, שבו פורטה עילת התביעה נגד הנתבעת. ביום 17.3.11 קיבלתי את הבקשה והתרתי לתובע לתקן את כתב התביעה.

6.      ביום 16.11.11 הגישה הנתבעת כתב הגנה שבו העלתה טענת התיישנות, וטענה כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף הואיל ונהג המלגזה לא צורף שלא כדין, וצירופו כיום אינו אפשרי שכן התביעה נגדו התיישנה.

7.      ביום 11.12.11 הגישה הנתבעת בקשתה זו לדחיית התביעה נגדה על הסף.

8.      לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות התובע והנתבעות מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

9.      תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת:

"הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לענין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן".

10.  בע"א 748/89 שלומית שפירא נ' שמחה חייט, עו"ד, פ"ד מח(2) 365 (1994) נדון מקרה של תובעים שהגישו בקשה לתיקון כתב התביעה בצירופו של נתבע נוסף עוד בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, ואולם כתב התביעה המתוקן הוגש לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. בית המשפט העליון דחה טענת התיישנות שהעלה הנתבע שצורף בקובעו:

"בנסיבות אלו הגעתי לכלל המסקנה כי יש לקרוא את המלים "כתב תביעה" בתקנה 26(ב) ככוללות גם כתב תביעה מתוקן שהוגש בתוך המועד החוקי על יסוד בקשה לצירוף בעל דין שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. לענין זה, כך אני סבור, יש לייחס את מועד הגשת כתב התביעה לאחור, למועד הגשת הבקשה האמורה" (פסקה 6 לפסק הדין).

11.  בית המשפט העליון נימק קביעתו כדלקמן:

"ראשית, אין ספק בדבר שעם הגשת הבקשה לתיקון כבר הביעו המערערים את כוונתם החד משמעית להתדיין עם המשיב על ידי פניה לבית המשפט ולפיכך מצדיק הרעיון העומד מאחורי טענת ההתיישנות לראות את מירוץ ההתיישנות כנפסק כבר עם הגשת הבקשה לצירוף בעלי הדין הנוספים; שנית, אם הדין עם הנתבעים יצא שקבלת טענת ההתיישנות או דחייתה תהיה תלויה, לעתים, במועד שבו תידון בקשת הצירוף, דבר שאינו בשליטתו של התובע" (פסקה 15 לפסק הדין).

12.  דברים אלה יפים גם בענייננו. הבקשה הראשונה לתיקון כתב התביעה הוגשה עוד בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. בבקשה זו פרט התובע את עילת התביעה נגד הנתבעת. מכאן שעוד בטרם חלפה תקופת ההתיישנות ידעה הנתבעת כי התובע מבקש להגיש נגדה תביעה, ואף ידעה מהי עילת התביעה, אשר אומנם לא פורטה בכתב התביעה המתוקן שצורף לאותה בקשה, אך פורטה בבקשה לתיקון כתב התביעה.

13.  הפסיקה ומלומדי משפט עמדו על הטעמים השונים העומדים בבסיסה של קביעת תקופה להתיישנותן של תביעות. חלק מטעמים אלה נוגעים לזכויות ולאינטרסים של הנתבע:

"א. טעם ראייתי הקשור בקושי ובהכבדה על הנתבע לשמור את ראיותיו לאורך זמן. מטבע הדברים, במהלך השנים מסמכים וראיות אובדים, עדים הולכים לעולמם או מאבדים את זכרונם, מה שעלול לפגוע בהגנתו של הנתבע ולהקשות על בירור האמת העובדתית.

ב. אינטרס הנתבע לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו בכל זמן נתון, כך שיתאפשר לו לכלכל את ענייניו מבלי להידרש להקצות ממשאביו 'רזרבה כספית' שמא ייתבע בגין שנים עברו.

ג. ההנחה היא כי תובע אשר "ישן על זכויותיו" תקופה ארוכה, זנח או ויתר או מחל על תביעתו, ועם חלוף הזמן הולכת ומתבססת הציפיה של הנתבע כי לא ייתבע" (רע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (19.9.10) בפסקה 30 לפסק הדין).